כל הטבע זורם במחזורים.
אני מביטה בעולם שסביבי
כדי ללמוד על החיים
להתבונן בתנועה, בשינוי,
בהתרחבות ובהתכווצות,
בריקוד החיים שנע בזרימה מתמדת,
מסתחרר החוצה וחוזר פנימה,
ושוב,
להרגיש את הדופק של הבריאה, ללמוד איך להסתחרר ולזרום
ואיך לחזור.
הנשימה איתנו
מרגע לידתנו
ועד הרגע שבו אנו מתים
ויוצרת תנועה מעגלית בגופנו
ותנועות מעגליות ברוחנו,
התרחבות של החזה והבטן בשאיפה,
וחזרה פנימה בנשיפה.
ככל שהנשיפה שלמה יותר
כך השאיפה שאחריה עמוקה יותר.
האם אני יכולה לאפשר לעצמי להיפתח לנשימת החיים,
לחדש, ללא נודע,
לסיכונים של המחר?
האם אני יכולה לאפשר לעצמי לחזור פנימה,
לנוח, להתחדש, לקבל?
מחזורים של אור וחושך,
החיים הם ריקוד בין יום ללילה,
בין אור לחושך.
השמש זורחת, השמש שוקעת,
ומציבה את גבולות היום.
היום הוא זמן העבודה שלנו,
הלילה הוא זמן השינה והמנוחה שלנו.
ככל שהמנוחה שלנו בלילה עמוקה יותר,
כך אנו חווים עמוק יותר את השחר החדש.
לפעמים הימים שלנו ארוכים ומפרכים,
ואנו כמהים לזמן המנוחה כדי להרפות, להתחדש,
אולי לקוות למחר טוב יותר.
לפעמים הלילות נראים ארוכים מדי,
ואנו כמהים לנצנוץ האור של שחר חדש.
אני מביטה בטבע כדי ללמוד על החיים,
להתבונן בתנועה ובשינויים,
ללמוד על מחזורי החיים,
ועל מחזורי הרוח,
ללמוד להעריך את המרחב הבטוח שלי,
ולמצוא את הכוח הפנימי
לחבק את המרחב האמיץ שלי.
בזרימה מתמדת של גאות ושפל, גאות ושפל
להסתחרר ולהסתובב,
לטפח ולחזור,
ללמוד את האיזון בין ההפכים
שיוצרים את מחזורי החיים.